סיפורים

צרחה ראשונה

סיפורים

סיפורים נוספים שיכולים לעניין אותך:

מאמר 1

מאמר 1

מאמר 2

 

 

 

נתי רגב

 

אמא תמיד דואגת להזכיר לי את הצרחה הראשונה שנתתי

כשבאתי לעולם. למיילדת לקח שבוע עד שהשמיעה שלה חזרה

לתקינותה. לאחר שאחי נולד הבנתי שזה לא רק אני.

כך בעצם מגיב כל ילד שבא לעולם- בצרחה נוראית.

ניסיתי לחשוב – למה?

למה תינוק חייב לצרוח ולצעוק כשהוא בא לעולם?

מה, אי אפשר לבוא עם קצת צחוקים, או איזה אנחה קטנה?

סבא היה אומר שאין פה מה לשאול כי כך זה גם בטבע. אם יש משהו גדול ואדיר שהולך לקרות, אז תקדם לו צעקה נוראית. הצעקה הזו בא לתת את הכח והדחף למשהו הגדול הזה, שיקרה. לא יתכן שמתוך אנחה או כמה צחקוקים, יופיע משהו כל כך גדול.

וזה בעצם מה שקרה לי, חשבתי. ההופעה האדירה הזו של תינוק שיוצא לעולם מבטן אמו, חייבת להיות מלווה בצעקה אדירה. הרי מדובר פה בכוחות אדירים הנדרשים גם מהאמא וגם מהתינוק כדי שהדבר הזה יקרה. הרי מדובר פה בחיים חדשים שבאו לעולם, ולכן צריך את הצעקה הזו שתתן את האנרגיה, שתאפשר לדבר הזה לקרות.

ד"ר צ'י (הרופא ילדים שלי), תמיד הסביר לי שלכל שלב בחיים יש את הצליל שלו. כשתינוק בא לעולם- זהו בדיוק הזמן של אלמנט העץ שלו. העץ צריך המון תנועה ודחף כדי לצאת מן האדמה  ולהתחיל לגדול. העץ צריך את הצרחה הזו, כמו גם את ההתמרדות ואת הכעס, בכדי לנטרל את כולם מסביבו, ולאפשר לו להתחיל לגדול בשקט. האיברים שקשורים לאלמנט זה הם הכבד והכיס מרה שמשולים לאנשי הצבא השועטים קדימה ללא חת, תוך כדי רצון להשיג, ולכבוש ולנצח.

 

צעקה היא צליל בריא לתינוקות וילדים קטנים. זה מה שיאפשר להם לפרוץ קדימה לעולם. אם נשתיק להם את הצעקה הזו (ולא חסרות סיבות למה), הרי שנמנע מהם, או נאט מהם, את התנועה האדירה הראשונית הזו בעולם, ואז כמו במחלה כרונית, נראה את ההשפעות שלה בתקופות הבאות בחיים. פתאום הילד "יתקע" או "ייעצר" בתקופת הנעורים או בתקופת הבחרות שלו. למה? כי "דאגנו" להאט אותו או ל"רוקן" לו את האנרגיה הזו כשהוא היה קטן. מצד שני, יכול גם להיות שבתקופת הנערות שלו, הנער יתחיל פתאם לצרוח ולהתמרד- "מרד נעורים". ולמה? כי כל תקופת הילדות שלו, הוא אגר את הצרחות  והכעסים בתוכו (כי לא אפשרנו לו להוציא אותם), ועכשיו הוא מוציא אותם החוצה בפרץ עז.  

 

לאחר תקופת הילדות הזו המאופיינת באלמנט העץ, מגיעה תקופת הנערות המאופיינת באלמנט האש. הצליל של אלמנט האש הוא הצחוק. העץ כבר יצא מן האדמה וגדל. עכשיו הוא כבר קרוב לשיא והוא מבסוט וצוחק. הוא קרוב לשיא המימוש שלו. הוא עושה עם עצמו משהו. גם אצל ילדים אפשר לראות זאת. הם פחות צורחים, ויותר מחייכים וצוחקים. הם אוהבים את החיים, הם עושים עם עצמם משהו, הם נהנים. האיברים הקשורים לאלמנט זה הם הלב ומעטפת הלב. השמחה היא רגש של אלמנט האש והיא שוכנת בלב. האש יוקדת בלב. הלב נמצא בחזה, וחזה זה אגו. חזה זה רצונות, ושאיפות, ומימוש עצמי. לא סתם נערים הולכים עם חזה מורם בתקופה זו בחייהם. האש מנפחת להם אותו. אם לא ניתן לנערים להנות ולשמוח בתקופה זו בחייהם, הרי שהתסכול הזה, שנוצר בגלל חוסר המימוש העצמי וההנאה יפריע להם בתקופה הבאה שלהם בה הם צריכים להיות פחות או יותר מיושבים, על מנת לדאוג למשפחתם ולעתידם. במילים אחרות, במקום להגיע לגיל 40 מיושבים בדעתם ומיושבים בעבודתם, הרי שפתאם יופיעו כל מיני רעיונות של גיל הנערות והבחרות, וכל מיני יוזמות חדשות למימוש עצמי שלא כל כך מתאימות לפרק זמן זה של החיים, ואז במקום להתאזן, תתחיל עוד פעם תנועה אדירה למעלה, וכך יקרה גם בגוף, ובסופו של דבר האדם לא יהיה רגוע בנפשו ובגופו.

 

לאחר תקופה זו של הנערות- בחרות, המאופיינת באלמנט האש, מגיעה תקופת המשפחה והילדים, ואיתה, הדאגה להם. זוהי תקופה השייכת לאלמנט האדמה, והצליל של אלמנט זה הוא השירה. אדם כבר מיושב בדעתו, יש לו משפחה וילדים, יש לו עבודה, והוא יכול להתחיל לשיר. האיברים השייכים לאלמנט זה הם הטחול והקיבה, ואילו הרגש השייך לאלמנט זה הוא הדאגה. משפחה, ילדים, בית, עבודה- זה בהחלט "אדמה" טובה. אדם מרגיש שהוא דורך על אדמה טובה ומוצקה, ושום נדנוד קל לא יזיז אותו. זהו גיל שבו דאגה בהחלט ראויה ונצרכת. אם הדאגה לא תופיע עכשיו, הרי שהתקופה הבאה בחייו המאופיינת בתהליך של התכנסות , לא תתבצע כמו שצריך. בתקופת האדמה, אדם שר את שירת חייו. הוא גם עוזר לבניו לכתוב אקורדים משלהם. אם זה לא קורה, הרי שהאדמה לא מאוזנת, ואז כל הבניין מתחיל לקרוס.

 

לאחר תקופת המשפחה והילדים מגיעה תקופת הזקנה. תקופה זו שייכת לאלמנט המתכת, והצליל שלה הוא היבבה. אדם לא חי לעולם, ובתקופה זו הוא מתחיל להבין זאת ולהרגיש זאת. האיברים השייכים לאלמנט זה הם הריאות והמעי הגס, האחראים על הכנסה והוצאה, על קשר עם העולם החיצוני והסביבה. הרגש השייך לתקופה זו הוא היגון והעצב. אדם מרגיש שהוא בעצם מתחיל תהליך ארוך של פרידה, של התכנסות פנימה, של ניתוק מהעולם החיצוני והסביבה. הנשימה כבר לא מה שהיתה פעם, וגם המעי הגס מתחיל להיות פתאום חולה. זהו למעשה שינוי פאזה. אם עד עכשיו האדם פרץ מן האדמה ונסק למעלה אל השיא, הרי שעכשיו המגמה מתהפכת וזה בסדר וזה טבעי, רק שצריך גם להפנים זאת. בתקופה זו האדמה מתחילה להתפורר- הטחול והקיבה כבר לא במיטבם, ותהליך העיכול נחלש. היבבה בהחלט מתאימה לתקופה זו, היא עוזרת לך לכנוס פנימה ולעשות חשבון נפש.

 

לאחר תקופת הזיקנה מגיעה בעצם התקופה האחרונה של החיים, שבה הולך האדם אל בית עולמו. תקופה זו שייכת לאלמנט המים, והצליל שלה הוא האנחה. אדם נאנח על עולם חולף, שממנו לא נשאר לו כלום. הוא יורד אל האדמה ממנה הוא התחיל לצמוח בראשית דרכו. הרגש השייך לתקופה זו הוא הפחד. פחד על מה שיהיה. התקופה הזו היא יותר נכסית מנגלית. זוהי תקופה בה הכל מתפורר ונרקב בקבר על מנת שמשהו חדש יוכל לצמוח.

על מנת שמישהו חדש יוכל להיוולד ולצרוח...

050-3711378